ממשלה יקרה, לא למדתם לא לשים את כל הביצים בסל אחד?

המדינה ובעלי הבניין חוגגים מהבוקר את החזרה ל”טיל”: משרדי הממשלה שבים למגדל המפרש, החוזה הוארך ב-16 שנה והבעלים משקיעים 100 מיליון שקל בשדרוג. ראש העיר מברך, הבעלים מדברים על “אייקון”, וכולם מרוצים. אבל אף אחד לא שואל את השאלה הפשוטה: מה יקרה בפעם הבאה?

ב-20 ביוני 2025 נפל טיל איראני במתחם קריית הממשלה בחיפה. טיל אחד, שאפילו לא פגע ישירות במגדל. ובכל זאת, בבת אחת, מטרופולין של יותר ממיליון תושבים איבד כמעט את כל השירותים הממשלתיים שלו.

מס הכנסה עבר לעכו, רשות האוכלוסין לקריית אתא, רשות מקרקעי ישראל למרומי הכרמל. משרדי המשפטים, הבריאות, הפנים, החינוך ועוד פוזרו לכל עבר. המדינה חתמה על 17 חוזי שכירות חירום ושילמה כ-20 מיליון שקל בשנה על משרדים חלופיים.

ומי שילם את המחיר האמיתי? התושבים. אם חד-הורית מנווה שאנן, בלי רכב, סיפרה למעריב שכדי לחדש תעודת זהות היא צריכה שני אוטובוסים לכל כיוון ויום עבודה שלם. עצמאי מחיפה נאלץ לנסוע למס הכנסה בעכו. רואי חשבון סיפרו על לקוחות מבוגרים ועולים חדשים שפשוט ויתרו על טיפול.

כל זה קרה כי המדינה שמה את כל הביצים בסל אחד. מתחם אחד, מגדל אחד, והדף אחד הספיק כדי שהכול יקרוס.

והלקח? אין. המדינה לא רק חוזרת לאותו מגדל, אלא מתחייבת אליו לעוד 16 שנה!!! ובמקביל מקדם מינהל הרכש הממשלתי קריית ממשלה חדשה על חלקות סמוכות: מגדל של 37 קומות. עוד ביצים, באותו סל עצמו.

שלא תהיה טעות: לריכוז שירותים יש יתרונות. אזרח שמסדר כמה עניינים במקום אחד חוסך זמן, וקריית הממשלה היא עוגן חשוב לעיר התחתית ולעסקים בה. אבל ריכוז בלי גיבוי הוא לא תכנון, אלא הימור. ולמדנו בדרך הקשה שחיפה נמצאת בטווח.

הפתרון לא מסובך: להשאיר את הלב בעיר התחתית, ולפתוח שלוחות קבע לשירותים המבוקשים ביותר בקריות, בכרמל או במזרח העיר. להכין מראש תוכנית המשכיות עם משרדים חלופיים וחוזי חירום חתומים. ולהאיץ סוף סוף את הדיגיטציה, כדי שתעודת זהות לא תהיה תלויה בשני אוטובוסים.

16 שנה הן הרבה זמן, ואף אחד לא יכול להבטיח שבמהלכן לא יגיע עוד טיל. השאלה היא אם בפעם הבאה נשלח שוב אם חד-הורית לקריית אתא ונסביר לה שאי אפשר היה לצפות את זה.

כי מעכשיו כבר אי אפשר יהיה להגיד שמי היה יכול לחשוב על זה.

מדינה של גמורים באמא שלי